אנחנו מסתכלים במראה ורואים רק את עצמנו. קוף רואה קוף אחר. ולא משנה כמה זמן המראה תישאר שם, הוא אף פעם לא ילמד לזהות את התמונה של עצמו. נוכחות השימפנזים במחנה סיפקה הזדמנות לניסויים שאינם היו אפשריים ביער. כיצד הם מגיבים למשהו חדש? כל השימפנזים סקרניים מאוד, אבל לרב חוששים מהבלתי מוכר. בפעם הראשונה, פלינט מנסה את את תצוגת “ההפחדה הגברית” הטיפוסית. הוא מושך צמחיה. מאוחר יותר, ג’יין הציבה מראה. זו ללא ספק הייתה תעלומה מרתקת עבורם.
הכרה עצמית היא אמצעי זיהוי לאינטליגנציה מיוחדת: תחושת העצמי. רב החיות אינן מסוגלות לכך. אבל האם השימפנזה, קרובי המשפחה הקרובים ביותר שלנו, תבין שהיא מסתכלת בתמונה של עצמה? בהתחלה, תגובתה דומה לתגובתם של שאר הקופים. היא מגיבה להשתקפות כאילו הייתה שימפנזה אחר. היא מאיימת עליה. מזמינה אותה לשחק. אבל אז מתרחש משהו יוצא דופן. [השימפנזה מזהה את עצמה] זה נראה בדיוק כמו תהליך הזיהוי העצמי בילדינו. ילד לא יכול לזהות את עצמו במראה עד כגיל שנתיים. ואז תהליך החקר והגילוי של גופו מתרחש בדיוק ככה.
למידע נוסף על מודעות עצמית בבעלי חיים צפו בהרצאה הבאה
למידע נוסף על התנהגות מוסרית בבעלי חיים צפו בהרצאה הבאה
שימפנזים, קרובי המשפחה הקרובים ביותר לאדם, הן חלק ממספר בעלי חיים שמפגינים הכרה עצמית במבחן המראה. זהו סימן לאינטילגנציה מיוחדת והתפתחות תודעה ותחשות העצמי.
