fbpx

אתה הוא היקום | אלן ווטס

אתם יודעים, יש אסטרנומים… אנשים טוענים שהיה פיצוץ בראשיתי פיצוץ אדיר שהעיף את כל הגלקסיות לחלל לפני מיליארדי שנים. ובכן, בוא נאמץ את הרעיון רק לצורך העניין ונניח שכך קרה. זה כמו שתיקח בקבוק דיו ותשליך אותו על הקיר, הוא ניתץ! וכל הדיו בפנים מתפשט ובמרכז הוא דחוס, לא כך? וככל שהוא מתפשט לצדדים, הטיפות הופכות להיות יותר ויותר עדינות והן יוצרות תבנית מורכבת יותר. ובאופן דומה היה מפץ גדול בראשית הדברים והוא התפשטואתה ואני, שיושבים בחדר הזה, כישויות אנושיות מורכבות נמצאים הרחק הרחק בשולי המפץ הזה אנו בתבניות המורכבות והקטנות בשוליו. מאוד מעניין. אך אנחנו מגדירים את עצמנו כרק זה (כישויות אנושיות מורכבות).

אם אתם חושבים שאתם רק בתוך הקליפה שלכם אתם מגדירים את עצמכם כתבנית אחת מאוד קטנה ומורכבת שנמצאת הרחק בשולי המפץ הזה, הרחק בחלל, והרחק בזמן. לפני ביליוני שנים הייתם מפץ גדול וכעת אתם ישויות אנושיות מורכבות. ובכך אנו מפרידים את עצמנו, ולא מרגישים כאילו שאנחנו עדיין המפץ בגדול. אבל אתם כן. הכל תלוי בצורה שאתם מגדירים את עצמכם.

אם כך קרו הדברים, אם אכן היה מפץ גדול בהתחלה, אתם לא משהו שהוא התוצאה של המפץ הגדול בסוף התהליך – אתם עדיין התהליך. אתם הפץ הגדול. הכוח הראשיתי של היקום מופיע בדמותכם. כשאני פוגש אתכם, אני רואה לא רק איך אתם מגדירים את עצמכם – מר כך וכך, וגברת כך כך – אני רואה את כל אחד מכם כאנרגיה הראשיתית של היקום כפי שהוא מופיע מולי בצורה המסוימת הזו. אני יודע שגם אני כזה. אך למדנו להגדיר את עצמנו כנפרדים ממנו. אתם ואני הם המשך רציף של היקום הפיזי כמו שגל הוא המשך של האוקיינוס, גלי הים ואנשי היקום, ובדומה לגל, אני מנופף ואומר לך 'יו-הו!' העולם מנופף אליי איתך ואומר 'היי, אני כאן'. אבל אנחנו התודעה.

הדרך שבה אנו חשים ומרגישים את הקיום שלנו ובהיותנו מבוססים על מיתוס שאנו עשויים, שאנו חלקים, שאנו דברים. התודעה שלנו הושפעה כך שכל אחד מאיתנו לא מרגיש את זה. הופנטנו, פשוט כמשמעו, על ידי מוסכמות חברתית, לחוש ולהרגיש שאנו קיימים רק בתוך העור. שאנחנו לא המפץ המקורי, אלא רק משהו בסופו. ולכן אנחנו מפוחדים מאוד. "הגל שלי עומד להיעלם! ואני הולך למות! וזה יהיה נורא!"

אנחנו מחזיקים במיתולוגיה שהולכת עכשיו והיא, כפי שהאב מאסקל אמר, "אנחנו שום דבר מלבד משהו שקורה בין מחלקת היולדות לקרמטוריום". וזה הכל. ולכן כולם מרגישים עצובים ואומללים

אלן ווטס מסביר כיצד כל אחד מאיתנו הוא המשך של המפץ הגדול ולא ישויות נפרדות ממנו, ועל ההבנה שאנחנו "חלק מתוך" ולא "חלק נפרד". בתמונה: אנימציה של האבולוציה האנושית.