היינו ציידים ומלקטי מזון. הגבול היה כל מקום. היינו מגודרים רק על ידי הארץ, האוקיינוס והשמיים. הדרכים הפתוחות עדיין קוראות ברכות, הגלובוס הארצי הקטן שלנו הוא בית המשוגעים, של אותם מאות, אלפי, מליוני עולמות. אנחנו שאפילו לא יכולים לשמור על סדר בכוכב ביתנו, שסועים על ידי תחרויות ושנאה, האם אנחנו ננוע החוצה בסיכון אל החלל?
עד שנהיה מוכנים לאכלס אפילו את מערכות הכוכבים הקרובות ביותר, אנחנו נשתנה. המעבר הפשוט של כל כך הרבה דורות, ישנה אותנו. הצורך ישנה אותנו. אנחנו זן שמסתגל. לא אנחנו נהיה אלה שיגיעו לאלפא קנטאורי ולכוכבים הקרובים האחרים. הם יהיו זן מאוד דומה לנו, אבל עם יותר מהחוזקות שלנו ופחות מהחולשות שלנו, יותר בטוחים בעצמם, רואים את הנולד, מוכשרים ומוכחים. על כל הכשלונות שלנו, למרות מגבלותינו ויכולתנו לטעות, אנחנו, בני האדם, מסוגלים למעשי גדולה.
אילו פלאים חדשים שלא עולים על הדעת בזמננו, אנחנו ניצוק בדור הבא? ובדור שאחריו? עד כמה רחוק הזן הנוודי שלנו ינדוד עד סוף המאה הבאה? ועד סוף המילניום הבא?
האסטרונום קרל סייגן
צאצאינו הרחוקים ערוכים בבטחה על עולמות רבים במערכת השמש ומעבר, יהיו מאוחדים. על ידי המורשת המשותפת שלהם, על ידי הדאגה שלהם לכוכב הבית, ועל ידי הידיעה, שיהיו חיים אחרים אשר יהיו, כל בני האדם שבכל היקום באים מכדור הארץ. הם יביטו בכוכבים, ויתאמצו למצוא את הנקודה הכחולה בשמייהם. הם יתפלאו עד כמה שברירי כל מאגר הפוטנציאל שלנו היה פעם. כמה משתקת היא ילדותנו. כמה צנועות ההתחלות שלנו. כמה נהרות נצטרך לחצות לפני שנמצא את דרכנו.
תמונה ברזולוציה גבוהה של גלקסיית אנדרומדה, הגלאקסיה השכנה לנו, כפי שצולמה מטלסקופ החלל האבל. התמונה מציגה מעל מאה מיליון כוכבים ואלפי צבירי כוכבים אשר משתרעים על פני יותר מארבעים אלף שנות אור – אשר מהווים קטע בודד מתוך הדיסקה הספירלית של אנדרומדה. האם באחד מהכוכבים האלה מסתתרות צורות חיים נוספות? האם נזכה לנדוד אליהם?
