אחד האתגרים הגדולים בחיי היה לשבור את המחסום הזה שמדענים הם איכשהו “אחרים.” אתה יודע, “להיות מדען היא לא באמת דרך נורמלית להיות בן אדם”. ואיכשהו ישנם כל השיפוטים האלה על כך שאתה חייב להיות מאוד הגיוני, או שאתה חייב להיות מאוד חכם, מה שזה לא אומר. ונראה שאף אחד לא באמת מבין שכשאתה לומד מהיכן הגיעו האטומים בגוף שלך, כשאתה לומד על קנה המידה של היקום, כשאתה לומד על הסיפורים שאתה מעורב בהם חייבת להיות תגובה רגשית לכך. אתה יודע, זה פשוט לא עוזב מבלי להשאיר עליך השפעה.
ואין לי באמת דרך מצויינת להתמודד עם כל מה שלמדתי כחלק מהיותי אסטרופיסיקאית. אתה יודע, אם אי פעם אתן את הרושם שכל זה “פשוט בסדר” איתי זה שגוי לחלוטין. יש ימים שבהם… אתה יודע, אני מבינה שאני אוסף של אטומים שהגיעו מליבם של כוכבים שהתחברו יחד בחטף ויצרו כוכבי לכת, ואנשים וכל מה שיש בעולמנו. ואז השקפתי בלילה אחד מהר פלומאר, שבו תצפתנו בספורנובות, וספורנובות הן פיצוצים של מערכות שמש שלמות, מערכת שמש שלמה נהרסת. כוכב וכל כוכבי הלכת סביבו. והטלסקופים שלנו כל כך טובים היום שבלילה טיפוסי על הר פאלומר אתה רואה בערך 20 מהם בלילה. אתה יודע, אתה רואה 20 מערכת שמש שלמות נקרעות לגזרים בכל לילה.
כולנו אבק כוכבים; כל אטום בגופנו החל את דרכו בליבתם של הכוכבים.
מישל טאלר
אז אנחנו נמצאים כאן לזמן קצר מאוד אנחנו אוספים קטנים של אטומים שמתאחדים ומתפזרים ואז יוצרים דברים אחרים וממשיכים הלאה ביקום. ולפעמים זה מעורר השראה באופן מדהים, ולפעמים אתה חושב על הסיפור הזה שאתה חלק ממנו. אתה יודע, המים בגופי מכילים מימן מהמפץ הגדול, ממש בתחילתו של היקום. והחמצן הגיע מכוכבים שנאלצו למות, אתה יודע, אתה חובק את זרועותיך סביבך ויש לך סיפור בן מיליארדי שנים וטריליוני קילומטרים באורכו שקיים רק בך.
ואז אתה חושב על כמה קצרים אנחנו ועל כך שאנחנו האוסף הקטן הזה שמתאחד ומתפזר. ולפעמים אני מתחבאת מתחת למיטה וזה גורם לי להתקפי חרדה, ואתה נאחז באנשים שאתה אוהב ואתה מקיים יחסי מין עם כל האנשים הלא נכונים, ואתה מנסה למצוא דרך כולשהי למצות את כל האנרגיה הזו שאתה לא יודע מה לעשות איתה.
אז ישנו איזון בין ניהיליזם להשראה, ואני חייבת לומר שבזמן שהאיזון הזה נוטה לכאוב, כי אתה בן אדם ולא מסוגל להתמודד עם קנה המידה הזה של הדברים, זה בהחלט מקום נפלא להימצא בו. האיזון הזה בין להיות חלק מהכל, ובאותו זמן להיות קצר עד כדי כלום. ואתה צריך להחזיק את שני הדברים האלה בידך באותו הזמן וכל אדם שתפגוש וכל דבר שתעשה, וכשאתה עושה קניות וכשאתה נוהג על הכביש המהיר, המחשבות האלה לא באמת עוזבות לעולם.
אז זה לא המקום הכי פשוט להיות בו. אין אף תשובה או נחמה גדולה בכך. אבל החלק מעורר השראה בו הוא העובדה שאתה מהווה חלק בסיפור הדרמטי, המטורף והיפהפה הזה אפילו אם אתה מופיע בו רק לרגע. ובשבילי האיזון נוטה להוות השראה, בימים מסוימים הוא נוטה לכיוון הניהיליזם, אבל אתה לוקח את פיסת האמת הזו ונושא אותה עימך והיא אף פעם לא באמת עוזבת.