צרו אומנות טובה | ניל גיימן

תודה. מעולם לא באמת ציפיתי למצוא את עצמי מעניק עצה לאנשים שסיימו את לימודיהם במוסד להשכלה גבוהה. אני מעולם לא סיימתי מוסד כזה. אפילו לא התחלתי. ברחתי מבית הספר בהקדם האפשרי, כאשר הסיכוי של ארבע שנים נוספות של למידה מאולצת לפני שאוכל להיות הסופר שרציתי להיות נראו מחניקות. יצאתי לעולם, כתבתי, והפכתי לסופר טוב יותר ככל שכתבתי, וכתבתי עוד, וניראה שלאף אחד לא היה אכפת שהייתי ממציא הכל תוך כדי תנועה, הם פשוט קראו את מה שכתבתי והם שילמו לי על זה, או שהם לא, ולעתים קרובות הם הזמינו אותי לכתוב משהו אחר עבורם. מה שהשאיר אותי עם כבוד וחיבה בריאים עבור השכלה גבוהה שעבור חברי ובני משפתי, שלמדו באוניברסיטאות, נרפאו מזמן.

במבט לאחור, הייתה לי נסיעה מדהימה. אני לא בטוח שאני יכול לקרוא לזה קריירה, כי קריירה מרמזת שהייתה לי איזושהי תכנית קריירה, ואף פעם לא הייתה כזו. הדבר הקרוב ביותר לכך היה רשימה שעשיתי כשהייתי בערך בן 15 של כל הדברים שרציתי לעשות. רציתי לכתוב רומן למבוגרים, ספר ילדים, קומיקס, סרט, להקליט ספר שמע, לכתוב פרק של דוקטור הו… וכולי. לא הייתה לי קריירה, פשוט עשיתי את הדבר הבא ברשימה. אז חשבתי שאספר לכם את כל הדברים שהלוואי שידעתי כשהתחלתי את דרכי, וכמה דברים, שבמבט לאחור, אני מניח שלמעשה ידעתי. ונוסף לכך אני אתן לכם את פיסת העצה הטובה ביותר שקיבלתי אי-פעם, ואחת שנכשלתי לחלוטין לעקוב אחריה.

אתה לא צריך ללכת לבית הספר כדי ליצור אומנות טובה

קודם כל: כאשר אתם מתחילים קריירה באמנות אין לכם מושג מה אתם עושים. זה נהדר. אנשים שיודעים מה הם עושים יודעים את הכללים, והם יודעים מה אפשרי ומה בלתי אפשרי. אתם לא. ואתם לא צריכים. הכללים על מה שאפשרי ובלתי אפשרי באמנות נוצרו על ידי אנשים שלא בדקו את גבולות אפשרי על ידי חצייתם. ואתם יכולים. אם אתם לא יודעים שזה בלתי אפשרי, קל יותר לעשות זאת. ומכיוון שאף אחד לא עשה את זה לפני כן, הם לא המציאו כללים כדי לעצור מישהו מלעשות את הדבר הזה שוב.

דבר שני, אם יש לך מושג מה אתה רוצה לעשות, מה נועדת לעשות, אז פשוט לך ותעשה את זה. וזה הרבה יותר קשה ממה שזה נשמע ולפעמים, בסופו של דבר, הרבה יותר פשוט משתוכל לדמיין. כי בדרך כלל, יש דברים שצריך לעשות לפני שתוכל להגיע למקום שבו אתה רוצה להיות. אני רציתי לכתוב קומיקס ורומנים וסיפורים וסרטים, אז הפכתי לעיתונאי, כי לעיתונאים מותר לשאול שאלות, ופשוט ללכת ולברר איך העולם עובד, וחוץ מזה, כדי לעשות את הדברים האלה הייתי צריך לדעת לכתוב ולכתוב היטב, ושילמו לי כדי ללמוד איך לכתוב באופן כלכלי, תמציתי, ולפעמים תחת תנאים קשים, ובמועד האחרון. לפעמים הדרך לעשות את מה שאתה מקווה לעשות תהיה חדה וחלקה, ולפעמים זה יהיה כמעט בלתי אפשרי לקבוע האם אתה עושה את הדבר הנכון, כי תצטרך לאזן את המטרות שלך והתקוות שלך עם להאכיל את עצמך, לשלם חובות, למצוא עבודה, להסתפק במה שאתה יכול לקבל.

אומנות
הכללים על מה שאפשרי ובלתי אפשרי באמנות נוצרו על ידי אנשים שלא בדקו את גבולות אפשרי על ידי חצייתם.

דע היכן ההר שלך

משהו שעבד בשבילי היה לדמיין את המקום שבו אני רוצה להיות שהיה להיות סופר, בעיקר של ספרות דמיונית, עושה ספרים טובים, עושה קומיקס טוב, עושה דרמה טובה, ותומך בעצמי באמצעות המילים שלי ומדמיין שזה היה הר. הר רחוק. המטרה שלי. וידעתי שכל עוד אני ממשיך להתקדם לכיוון ההר אני אהיה בסדר. וכשהייתי באמת לא הייתי בטוח מה לעשות יכולתי לעצור ולחשוב האם זה לוקח אותי לעבר או ההרחק מההר. אמרתי 'לא' למשרות עריכה במגניזים, משרות נאות שהיו משלמות כסף נאה, כי ידעתי, מפתות ככל שהיו, בשבילי משמעותן הייתה להתרחק מההר. ואם הצעות העבודה האלה היו מגיעות קודם לכן יכול להיות שהייתי לוקח אותן, כי הן היו מקרבות אותי להר יותר מהיכן שהייתי אז. למדתי לכתוב על-ידי כתיבה. נטיתי לעשות הכול עוד זה הרגיש כמו הרפתקה, ולהפסיק כשזה הרגיש כמו עבודה, מה שאומר שהחיים לא הרגישו כמו עבודה.

הצבת מטרות
ידעתי שכל עוד אני ממשיך להתקדם לכיוון ההר אני אהיה בסדר. וכשהייתי באמת לא הייתי בטוח מה לעשות יכולתי לעצור ולחשוב האם זה לוקח אותי לעבר או ההרחק מההר.

למד להתמודד עם בעיות הכישלון וההצלחה

דבר שלישי, כאשר אתה מתחיל, אתה צריך להתמודד עם בעיות הכישלון. אתה צריך להיות בעל עור עבה, ללמוד שלא כל פרויקט ישרוד. חיי פרילנס, חיים באמנות, הם לפעמים כמו לשים מסרים בבקבוקים, על אי בודד, ולקוות שמישהו ימצא את אחד הבקבוקים שלך ויפתח אותו ויקרא אותו, וישים משהו בבקבוק שישטוף את דרכו חזרה אליך. הערכה, או הזמנה, או כסף, או אהבה. ואתה צריך להשלים עם זה שייתכן שתוציא מאה דברים עבור כל בקבוק שיעשה את דרכו חזרה.

בעיות הכישלון הן בעיות של ייאוש, של חוסר תקווה, של רעב. אתה רוצה שהכול יקרה ואתה רוצה את זה עכשיו ודברים משתבשים. הספר הראשון שלי – פיסת עיתונות שעשיתי רק בשביל הכסף – ושכבר רכש לי מכונת כתיבה חשמלית מהמתקדמות ביותר היה צריך להיות רב-מכר. זה היה צריך לשלם לי הרבה כסף. אם המוציא לאור לא היה פושט רגל בין ההדפסה הראשונה שמכרה להדפסה השנייה שמעולם לא התרחשה, ולפני שניתן היה לשלם תמלוגים כלשהם, זה אכן היה קורה. ואני משכתי בכתפי, ועדיין הייתה לי את מכונת הכתיבה החשמלית ומספיק כסף לשלם את שכר הדירה במשך כמה חודשים, והחלטתי שאעשה כמיטב יכולתי בעתיד שלא לכתוב ספרים רק בשביל הכסף. אם לא קיבלת את הכסף אז לא היה לך כלום. ואם עשיתי עבודה שהייתי גאה באה, ולא קיבלתי את הכסף, לפחות תהיה לי העבודה.

מדי פעם, אני שוכח את הכלל הזה, ובכל פעם שזה קורה, היקום בועט בי חזק ומזכיר לי. אני לא יודע אם זאת בעיה עבור מישהו חוץ ממני, אבל זה נכון ששום דבר שעשיתי שהסיבה היחידה לעשות אותו הייתה הכסף הייתה אי פעם שווה את זה, חוץ מהניסיון המר. בדרך כלל, בסוף, גם לא הרווחתי את הכסף. הדברים שעשיתי מכיוון שהייתי נרגש, ורציתי לראות אותם קיימים במציאות מעולם לא אכזבו אותי, ומעולם לא הצטערתי על הזמן שביליתי על כל אחד מהם.

בעיות הכישלון הן קשות. בעיות ההצלחה יכולות להיות קשות יותר, כי אף אחד לא מזהיר אותך מפניהן. הבעיה הראשונה של כל סוג של אפילו הצלחה מועטה היא ההנחה הבלתי מעורערת שאתה מתחמק ממשהו, ושבכל רגע הם יגלו אותך. זוהי "תסמונת המתחזה", משהו שאשתי אמנדה קראה לו "משטרת ההונאה." במקרה שלי, הייתי משוכנע שתהיה דפיקה בדלת, ואדם עם לוח כתיבה (אני לא יודע למה היה לו לוח כתיבה, אבל בראש שלי תמיד היה לו לוח כתיבה) יהיה שם, ויגיד לי שהכול נגמר, והם תפסו אותי, ועכשיו אני אצטרך וללכת ולמצוא עבודה אמתית, כזו שלא הייתה מורכבת מלהמציא דברים ולכתוב אותם, ולקרוא ספרים שרציתי לקרוא. ואז הייתי הולך בשקט ומקבל עבודה מהסוג שבו הייתי צריך לקום מוקדם בבוקר, מודע לזמן, ולא להמציא דברים יותר.

בעיות ההצלחה. הן אמתיות, ועם קצת מזל אתם תחוו אותם. הנקודה שבה אתה תפסיקו להגיד כן לכל דבר, כי עכשיו הבקבוקים שזרקתם לאוקינוס כולם חוזרים, ואתם צריכים ללמוד להגיד לא. צפיתי בעמיתים שלי, ובחברים שלי, ובאלה שהיו מבוגרים ממני וראיתי כמה אומללים חלקם היו. הייתי שומע אותם אומרים לי שהם לא יכולים לדמיין עולם שבו הם עושים מה שהם תמיד רצו לעשות יותר, כי עכשיו הם היו צריכים להרוויח סכום מסוים בכל חודש רק כדי לשמור על היכן שהיו. הם לא יכלו ללכת ולעשות את הדברים החשובים, ואלה שבאמת רצו לעשות וזה נראה כטרגדיה גדולה כמו כל בעיה של כישלון. ואחרי זה, הבעיה הגדולה ביותר בהצלחה היא שכל העולם חותר לעצור אותך מלעשות את מה שאתה עושה, כי אתה מצליח. היה יום שבו הבטתי מעלה והבנתי שהפכתי למישהו שעונה באופן מקצועי לאימיילים, ומי שכותב כתחביב. התחלתי לענות לפחות אימיילים, והוקל לי לגלות שכתבתי הרבה יותר.

התמודדות עם כישלון
החלטתי שאעשה כמיטב יכולתי בעתיד שלא לכתוב ספרים רק בשביל הכסף. אם לא קיבלת את הכסף אז לא היה לך כלום. ואם עשיתי עבודה שהייתי גאה באה, ולא קיבלתי את הכסף, לפחות תהיה לי העבודה.

עשה טעויות וצור אומנות טובה

דבר רביעי, אני מקווה שתעשו טעויות. אם אתם עושים טעויות, זה אומר שאתה שם בחוץ עושים משהו. והטעויות בעצמן יכולות להיות מאוד שימושיות. פעם אחת אייתי לא נכון קרוליין במכתב, O-ו A מעביר את האותיות, וחשבתי, "קורליין… נראה כמו שם אמתי…" (קרוליין הוא ספר פנטזיה עטור פרסים שפרסם ב-2002) זכור שבכל תחום שאתה נמצא בו, בין אתה מוזיקאי או צלם, אמן מוכשר או קרטוניסט, סופר, רקדן, זמר, מעצב, בכל דבר שתעשו יש לכם דבר אחד ייחודי. יש לכם את היכולת ליצור אומנות. ובשבילי, ועבור כ"כ הרבה אנשים שהכרתי, זה היה קרש הצלה. קרש ההצלה האולטימטיבי. זה מעביר אותך דרך זמנים טובים ומעביר אותך דרך האחרים. לפעמים החיים קשים. דברים משתבשים, בחיים ובאהבה ובעסקים ובידידות ובבריאות ובכל הדרכים האחרות שהחיים יכולים להשתבש. וכאשר הדברים מסתבכים, זה מה שעליכם לעשות.

צרו אומנות טובה.

אני רציני. הבעל בורח עם פוליטיקאי? צרו אומנות טובה. הרגל נכתשה ואח"כ נאכלה על ידי מוטציית נחש בריח? צרו אומנות טובה. רשות המסים על עקבותכם? צרו אומנות טובה. חתול התפוצץ? צרו אומנות טובה. מישהו באינטרנט חושב שמה שאתם עושים הוא טיפשי או רע או שזה הכול כבר נעשה בעבר? צרו אומנות טובה. כניראה שהדברים יסתדרו איכשהו, ובסופו של דבר הזמן יוציא את העוקץ, אבל זה אפילו לא משנה. תעשו מה שרק אתם יכולים לעשות הכי טוב. צרו אמנות טובה. צרו אותה בימים רעים. צרו אותה בימים טובים גם כן.

אומנות הריקוד
תעשו מה שרק אתם יכולים לעשות הכי טוב. צרו אמנות טובה. ש לכם את היכולת ליצור אומנות. ובשבילי, ועבור כ"כ הרבה אנשים שהכרתי, קרש ההצלה האולטימטיבי.

צור את האומנות שלך

ודבר חמישי, בזמן שאתם על זה, צרו את האומנות שלכם. צרו את הדברים שרק אתם יכולים לעשות. הדחף, בהתחלה, הוא להעתיק. וזה לא דבר רע. רובנו מוצאים את הקול הייחודי לנו רק אחרי שנשמענו כמו הרבה אנשים אחרים. אבל הדבר היחיד שיש לכם שאין לאף אחד אחר הוא אתם.

הקול שלכם, המוח שלכם, הסיפור שלכם, החזון שלכם. אז כתבו ובנו ונגנו ורקדו וחיו כפי שרק אתם יכולים. ברגע שתרגישו זאת… יכול להיות שתלכו ערומים ברחוב, ותחשפו יותר מדי מהלב והמוח שלכם ומה שקיים בתוככם, מציגים יותר מדי מעצמכם, זה הרגע שאולי תתחילו לעשות את זה נכון. הדברים שעשיתי שהצליחו הכי טוב היו הדברים שהייתי בטוח הכי פחות לגביהם, הסיפורים שהייתי בטוח שאו שהם יעבדו, או סביר יותר… שיהיו מסוג הכישלונות המביכים שאנשים מתאספים יחד ודנים בהם עד קץ הימים. תמיד היה להם את זה במשותף, במבט לאחור, אנשים מסבירים מדוע הם היו הצלחות בלתי נמנעות. ובזמן שאני עשיתי אותם, לא היה לי מושג. עדיין אין לי. ואיפה יהיה הכיף ביצירת משהו שידעת מראש שיצליח? ולפעמים הדברים שעשיתי באמת לא הצליחו. ישנם סיפורים שכתבתי שמעולם לא הודפסו מחדש. כמה מהם אפילו מעולם לא עזבו את הבית. אבל למדתי מהם באותה מידע שלמדתי מהדברים שהצליחו.

אמנות אישית
הקול שלכם, המוח שלכם, הסיפור שלכם, החזון שלכם. אז כתבו ובנו ונגנו ורקדו וחיו כפי שרק אתם יכולים.

ידע פרילנס סודי

דבר שישי, אני אעביר לכם מעט ידע פרילנס סודי. ידע סודי הוא תמיד טוב והוא שימושי עבור כל מי שאי פעם מתכנן ליצור אמנות עבור אנשים אחרים, להיכנס לעולם עצמאי מכל סוג שהוא. למדתי את זה בקומיקס, אבל זה חל גם על תחומים אחרים וזה זה: אנשים נשכרים כי איכשהו, הם נשכרים. במקרה שלי עשיתי משהו שבימים אלה יהיה קל לבדוק, וכשהתחלתי, באותם ימים טרום-אינטרנטיים, ניראה כמו אסטרטגיית קריירה הגיונית. כשנשאלתי על ידי עורכים עבור מי עבדתי, שיקרתי. רשמתי קומץ מגזינים שנשמעו סבירים, ואני נשמעתי בטוח, וקיבלתי עבודות. לאחר מכן הבטחתי לעצמי, מתוך כבוד, שאכתוב משהו עבור כל אחד מהמגזינים שציינתי כדי לקבל את העבודה הראשונה, כך שלא ממש שיקרתי, הייתי רק מעורער כרונולוגית.

אתה מקבל עבודה בכל דרך שבה תקבל עבודה. אבל אנשים ממשיכים לעבוד בעולם העצמאי, ויותר ויותר מהעולם הוא עצמאי, כי העבודה שלהם טובה, וכי הם קל להסתדר איתם, וכי הם מספקים את העבודה בזמן. ואתה אפילו לא צריך את כל השלושה. מתוך 3 זה בסדר 2. אנשים יסבלו כמה אנטיפתי תהיה אם העבודה שלך טובה ואתה מספק אותה בזמן. אנשים יסלחו לאיחור העבודה שלך אם היא טובה והם מחבבים אותך. ואתה לא צריך להיות טוב כמו כולם אם אתה בזמן וזה תמיד תענוג לשמוע ממך.

פרילנס
אתה מקבל עבודה בכל דרך שבה תקבל עבודה. אבל אנשים ממשיכים לעבוד בעולם העצמאי, ויותר ויותר מהעולם הוא עצמאי, כי העבודה שלהם טובה, וכי הם קל להסתדר איתם, וכי הם מספקים את העבודה בזמן.

העצה הטובה ביותר

כאשר הסכמתי לתת את הנאום הזה, התחלתי לחשוב מה הייתה חשבתי מה העצה הטובה ביותר שקיבלתי אי פעם. והבנתי שמדובר בעצה של שנכשלתי ליישם והיא הגיעה מסטיבן קינג לפני 20 שנה, בשיא ההצלחה של ההצלחה הראשונית של "סאנדמן", הקומיקס שכתבתי. כתבתי קומיקס שאנשים אהבו והם החלו לקחת אותו ברצינות. וסטיבן קינג אהב את סאנדמן והספר שלי עם טרי פראצ'ט, "בשורות טובות," והוא ראה את הטירוף, התורים הארוכים לחתימה, כל הדברים האלה, והעצה שלו הייתה זו:

"זה ממש נהדר. אתה צריך ליהנות מזה."

ואני לא. העצה הטובה ביותר שקיבלתי אי פעם והתעלמתי ממנה. במקום, דאגתי בנוגע לכך. דאגתי לגבי המועד האחרון הבא, הרעיון הבא, הסיפור הבא. לא היה רגע אחד ב-14 או 15 שנים הבאות שלא כתבתי משהו בראשי, או תהיתי בנוגע אליו, ולא עצרתי והסתכלתי מסביב ואמרתי, ".זה ממש כיף". הלוואי שהייתי נהנה מזה יותר. זאת היה נסיעה מדהימה, אבל היו חלקים בנסיעה שהחמצתי, כי הייתי מודאג מדי שדברים ישתבשו, ומה שיקרה הלאה, מכדי ליהנות מהקטע שאני נמצא בו. זה היה הלקח הכי קשה בשבילי, לדעתי: להרפות וליהנות מהנסיעה, כי הנסיעה לוקחת אותך לכמה מקומות מדהימים ובלתי צפויים. וכאן, ברציף הזה, היום, זהו אחד מאותם מקומות. ואני נהנה מעצמי מאוד. האמת ששמתי את זה בסגורים רק למקרה שאני לא.

לסיכום

ניל גיימן
ניל גיימן הוא סופר אנגלי מסוגת פנטזיה ומדע בדיוני וזוכה פרס הוגו, פרס נבולה, ופרס ברם סטוקר.

לכל בוגרי היום: אני מאחל לך הצלחה. מזל הוא שימושי. לעתים קרובות תגלו שככל שתעבדו קשה יותר, וככל שתעבדו חכם יותר, המזל ישחק יותר לטובתכם. אבל יש מזל, והוא עוזר. אנחנו בעולם שנמצא בשלב מעבר עכשיו אם אתם בתחום אמנותי כלשהו, כי אופי ההפצה משתנה, המודלים שעל-פיהם יוצרים הוציאו את עבודתם לאור, והצליחו לשמור על קורת גג מעל ראשם ולקנות סנדוויצ'ים בזמן שעשו את זה, כולם משתנים. דיברתי עם אנשים בראש שרשרת המזון בתחומי ההוצאה לאור, ומכירת ספרים, ומוסיקה, ובכל האזורים האלה, ואף אחד לא יודע איך הנוף ייראה בעוד שנתיים, שלא לדבר על עשור. ערוצי ההפצה שאנשים בנינו במהלך המאה האחרונה בערך נמצאים בשינוי תמידי בכל הנוגע לדפוס, לאמנים חזותיים, למוסיקאים, לאנשים יצירתיים מכל הסוגים. וזה, מצד אחד, מאיים, ומצד שני, משחרר מאוד.

הכללים, ההנחות, ה'עכשיו צריך לעשות כך כדי לגרום לעבודה שלך להיראות', ומה לעשות לאחר מכן, כולם מתפרקים. שומרי הסף עוזבים את שעריהם. אתה יכול להיות יצירתי עד כמה שאתה צריך להיות כדי לגרום לעבודה שלך להיראות. והאינטרנט YouTube והאינטרנט, וכל מה שיבוא אחרי YouTube, יכולים להעניק לך יותר צופים ממה שהטלוויזיה אי פעם יכלה. הכללים הישנים מתפוררים ואף אחד לא יודע מה החוקים החדשים. אז תמציאו את החוקים בעצמכם. מישהי שאלה אותי לאחרונה איך לעשות משהו שהיא חשבה שיהיה קשה, במקרה הזה להקליט ספר אודיו, ואני הצעתי שהיא תעמיד פנים שהיא הייתה מישהי שיכולה לעשות את זה. לא להעמיד פנים שהיא עושה את זה, אלא מישהי שהייתה יכולה. היא שמה הודעה כזו על קיר סטודיו, והיא אמרה שזה עזר.

אז היו נבונים, כי העולם צריך עוד נבונות, ואם אתם לא יכולים להיות נבונים, העמידו פעם שאתם מישהו שכן נבון, ואז פשוט תתנהגו כמו שהיו. ועכשיו צאו, ועשו טעויות מעניינות, עשו טעויות מדהימות, עשו טעויות מפוארות ונפלאות. שברו את הכללים. השאירו את העולם יותר מעניין מעצם היותכם כאן. צרו אומנות טובה.

תודה.

 

הגב למאמר זה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.