fbpx

פחד וצניחה חופשית | וויל סמית'

בשבילי, העימות היומיומי עם הפחד הפך לתרגול אמיתי מלפני כשלוש שנים, כשהלכתי לצנוח צניחה חופשית בדובאי. וצניחה חופשית היא עימות ממש מעניין עם פחד. מה שקורה הוא שבלילה לפני, אתה יודע, אתה יוצא לבר עם החבר'ה ומישהו אומר, "כן, חייבים לצנוח צניחה חופשית מחר!" ואתה לגמרי, "כן! אנחנו הולכים לצנוח צניחה חופשית מחר!" ואתה עולה הביתה וחושב על זה… ואתה כזה, "ובכן, כולנו היינו שיכורים, אז אולי הם לא באמת… כלומר, אולי אנחנו לא חייבים לעשות את זה…"

ובאותו לילה אתה שוכב במיטתך ואתה משותק מפוחד. אתה נעשה מפוחד מלדמיין את התרחיש הזה שבו אתה קופץ מהמטוס. אתה לא יכול להעלות על דעתך למה שתעשה זאת. ואתה שוכב שם ויש לך את השינה הגרועה ביותר בכל חייך ואתה עדיין נאחז בתקווה שחברים שלך פשוט היו שיכורים. וכך, אתה מתעורר למחרת ויורד למקום שבו קבעתם להיפגש וכולם נמצאים שם. ואתה כזה, "שיט." "אוקיי, קול."

ואתה נכנס לטנדר, ואתה לא יודע שחברים שלך חוו את אותו לילה שאת חווית מכיוון שהם מעמידים פנים שהכל בסדר. הם כזה, 'כן, דוד שלי הוא לוחם באריות הים (יחידה בצבא ארה"ב). אני כבר מת לעשות את זה!' ואתה כזה, אלוהים ישמור. והבטן שלך מרגישה נורא. ואתה לא יכול לאכול כלום אבל אתה לא יכול להיות הפחדן היחיד שלא צונח. אז אתה מגיע לשם ועושה את התדרוך הזה. והחבר'ה שם מספרים לך מה אתה צריך לעשות במקרה שהמצנח לא יפתח…"ובכן, למה שהמצנח לא יפתח?"

אז הם מושיבים אותך עם בחור שהולך לקפוץ ביחד איתך. אז הם מובילים אותך החוצה ויש מטוס ואף אחד לא עוצר. כולם עדיין הולכים. אז אתה עולה על המטוס ויושב שם, ואם זה לא מספיק, אתה יושב על ברכיו של אדם זר כולשהו. ואתה מנסה לעשות שיחת חולין, "אז אתה קופץ עם אנשים כל הזמן, אה?" ואז אתה רוצה לוודא, "יש לך ילדים, נכון? יש לך אנשים שאתה רוצה לראות?" אתה רק מגשש לוודא שהוא רציני.

אז אתה נכנס לשם והכל תקין ואתה עולה ועולה ועולה ועולה לגובה של 14,000 רגל ואתה שם לב למנורות בקדמת המטוס בצבע אדום, צהוב, וירוק. וכרגע האור שדולק הוא אדום, וכך, אתה חושב לעצמך, "בשלב מסויים האור יהיה ירוק," אבל אתה לא בדיוק יודע מה הולך לקרות. ואתה מחכה והאור נעשה צהוב, ולאחר מכן הוא הופך לירוק ומישהו פותח את הדלת. ובאותו רגע אתה מבין שמעולם לא היית במטוס מזורגג עם הדלת פתוחה. אימה אימה אימה אימה שוררת בלבך. ואתם הולכים, ואם היית חכם ישבת מאחור כדי שלא תצנח ראשון, ופתאום אנשים מתחילים לקפוץ מהמטוס. ואתה מתקדם עם המדריך לדלת עד שאתה עומד עם הבהונות בקצה המטוס ואתה מסתכל למטה לעבר מותך. והם אומרים, "בספירה של שלוש." "אחת, שתיים…" והם דוחפים אותך בשתיים מפני שאנשים נאחזים בשלוש. ואתה כזה, "אההההההההה!"

ואתה נופל מהמטוס, ובתוך שנייה אחת, אתה מבין שזאת החוויה המאושרת ביותר בחייך. אתה עף. זה לא מרגיש כמו נפילה. למעשה, אתה מוחזק מעט על-ידי הרוח. ואתה נופל, ונופל, ואין בך טיפה של פחד. אתה מבין שבנקודה הכי מסוכנת מרגישים הכי מעט פחד. זהו אושר עילאי. ואתה מעופף לך במשך 20 שניות, 25 שניות, 40 שניות, ויש לך מספיק זמן פשוט לבהות בנוף ולומר, "יואו, הנה הבניין הזה שראיתי מקודם. או, אפשר לראות את הים!"

ובשבילי, מוסר ההשכל היה: למה פחדת במיטתך בלילה לפני? בשביל מה היית צריך את הפחד הזה? אם כך, פשוט אל תלך! אבל למה היית משותק מפחד במיטתך 16 שעות לפני הצניחה? למה פחדת באוטו? למה לא יכולת להנות מארוחת הבוקר? למה… פחד ממה, בדיוק? אתה אפילו לא קרוב למטוס! הכל עד לרגע שבו עמדת על הקצה, אין שום סיבה שתפחד בו! הוא בסך הכל הורס לך את היום. ופתאום, הרגע שבו אתה הכי צריך לפחד, זוהי למעשה החוויה המאושרת ביותר בחייך. ואלוהים מציב את הדברים הטובים בצידו האחר של הפחד. בצידו האחר של הפחד מחכים לכם הדברים הטובים ביותר בחיים.

וויל סמית' בנאום מעורר השראה (ומתורגם לעברית) על צניחתו החופשית הראשונה והשיעורים שלמד מהחוויה על התמודדות נכונה עם הפחד והדברים הטובים בחיים.