סטיוארט בראנד נולד בשנת 1938 ברוקפורד שבאילינוי. אביו היה שותף בסוכנות פרסום, וכמו רבים מאבותיהם של יזמים דיגיטליים לעתיד, מפעיל רדיו חובבים. לאחר שסיים את לימודי הביולוגיה בסטנפורד כעתודאי, שירת בראנד במשך שנתיים כקצין בחיל הרגלים, קיבל הכשרה כצחנן ושימש גם בתפקיד צלם צבאי. לאחר מכן פתח בחיים שמחים של שוטטות בין קהילות שונות בצומת מפגשם המרגש של אמנות מופע וטכנולוגיה.
לא מפתיע לגלות שהחיים על הקצה הטכנולוגי/יצירתי הפכו את בראנד לאחד מראשוני המתנסים ב-LSD. הוא נתקל בסם לראשונה בהקשר פסאודו-קליני בשנת 1962 ליד סטנפורד והפך למשתתף קבוע במפגשי ה"מרי פראנקסטרס" של קן קיזי. הוא היה גם צלם, טכנאי ומפיק בקולקטיב האמנות USCO, שהפיק אירועים שכללו מוזיקת אסיד רוק, אשפוּת טכנולוגית, פליקרים, הקרנות דימויים ומיצגים בשיתוף הקהל. לפעמים השתתפו בהם גם דוברים, כמו מרשל מק'לוהן, דיק אלפרט ונביאים אחרים של העידן החדש. בחיבור מוזמן על הקבוצה נכתב שהיא "מביאה בכפיפה אחת את כיתות המיסטיקה והטכנולוגיה כבסיס לאינטרוספקציה ולתקשורת" — אני-מאמין מתקבל על הדעת מבחינתם של טכנו-ספיריטואליסטים. הטכנולוגיה היתה כלי ביטוי שבחוכו להרחיב את גבולות היצירתיות, וכמו הסמים ומוזיקת הרוק, להיות גם בגדר מרד.
מבחינתו של בראנד, סלוגן המחאה של שנות השישים, "כוח להמונים" התרוקן מתוכנו מרגע שהחל לשמש פעילים פוליטיים של השמאל החדש. המחשבים, לעומת זאת, גילמו אפשרות ממשית להעצמה אישית. "כוח להמונים היה שקר רומנטי", אמר לימים. "המחשבים תרמו לשינוי של חהברה יותר מאשר הפוליטיקה". בשנת 1972 ביקר במעבדת האינטיליגנציה המלאכותית של סטנפורד וכתב על כך ל"רולינג סטון", ושם כינה אותה "הסצנה הכי רוחשששששת שראיתי מאז ניסויי האסיד של ה'מרי פראנקסטרס'". הוא הבין שהשילוב בין תרבות-הנגד לתרבות הסייבר הוא מתכון למהפכה דיגיטלית. "הפריקים שמעצבים את מדע המחשב" עתידים להוציא את הכוח מידיהם של "מוסדות עשיירם ורבי-עוצמה", כתב. "מוכנים או לא, המחשבים באים אל האנשים. אלה חדשות טובות. אולי הכי טובות מאז הפסיכדליה". עוד הוסיף, כי החזון האוטופי "עולה בקנה מידה אחד עם הפנטזיות הרומנטיות של האבות המייסדים של המדע הזה, ובהם נורברט וינט, ג'וזף קארל, קארל רובנט ליקלידר, וניבר בוש וג'ון פון ניומן".
פסטיבל הטריפים
כל ההתנסויות הפכו את בראנד לאמרגזן ולאיש הטכני של אחד האירועים המכוננים של תרבות-הנגד בשנות השישים: פסטיבל בטריפים, שהתקיים בינאר 1966 באולם לונגשורמבנ'ס בסן פרנססיקו. לאחר חדוות ניסויי האסיד, שהתקיימו מדי שבוע במרוצת דצמבר, הציע בראנד לקיזי לקיים גרסה מורחבת, שתימשך שלושה ימים. היוזמה הססגונית נפתחה במופע בביצוע הלהקה של בראנד עצמו, "אמריקה צריכה אינדיאנים", שהעלתה "סנסוריום" שכלל מופע אורות היי-טקי, הקרנת שקופיות, מוזיקה ורקדנים אמריקנים-ילידים. אחריו עלו, לפי התוכנייה, "התגלויות, הקרנות אודיו, הפיצוץ האינסופי, קונגרס הפלאים, הקרנות נוזליות ועכבי הג'ז". וכל זה רק בלילה בראשון. את הלילה שאחריו פתח קיזי, שנעצר על עברות סמים כמה ימים קודם לכן על גג ביתו של בראנד בנורת' ביץ', אך שוחרר בערבות וניצח על האירוע מעל פיגום הבקרה. עם המופיעים נמנו ה"מרי פראנקסטרס" והתזמורת הסימפונית הפסיכדלית שלהם, Big Brother and the Holding Company, "גרייטפול דד" והחברים מכנופיית האופנוענים "הלז אנג'לז". טום וולף ניסה להעביר את המהות הטכנולודלית ביצירתו הניו-ג'ורליסטית המכוננת, The Electric Kool-Aid Acid Test:
אורות וסרטים סורקים את רחבי העולם; חמישה מקרני סרטים בפעולה ואיתם אלוהים-יודע-כמה מכונות תאורה, אינטרפרומטרים, רמקולים מנקדים את המסדרון לכל אורכו כנברשות מבוערות, תאורת פליקרים, אורות שחורים ותחתם עצמים צבועיים בדיי-גלו וצבעי גיי-גלו להשתעשע בהם, בכל כניסה רמוזרים בוהקים כאדום ובצהוב וקבוצת בחורות משונות בבגדי גוף שמנתרות בקצוות האולם ונושפות במשרוקיות כלבים.
The Electric Kool-Aid Acid Test, 1968
הלילה האחרון היה חגיגת טכנולוגיה נלהבת אף יותר. "אוריל והמשותף לכל המופיעים הוא החשמל, הערב יתוכנת בזמן אמת על סמך גירוי שתספק מכונת פינהול", צהלה התוכנייה. "הקהל מוזמן להגיע בביגוד אקסטטי ולהביא גדג'טים משלו (שקעי חשמל יסופקו במקום)".
כן, פסטיבל הטריפים הציע שילוב מסחרר של סמים, רוק וטכנולוגיה – אסיד ושקעי חשמל. אבל יותר מזה, מתברר שהוא היטיב למצות את היסודות שחברו יחד כדי לעצב את פניו של עידן המחשב האישי: טכנולוגיה, תרבות-נגד, יזמות, גדג'טים, מוזיקה, אמנות והנדסה. אלה המרכיבים שהעמידו גל של חדשנים מאזור המפרץ, מסטיוארט בראנד ועד סטיב ג'ובס, שחשו בנוח בצומת המפגש בין עמק הסיליקון להייט-אשבורי. "פסטיבל הטריפים סימן את עלייתו של סטיארט בראנד כיזם של תרבות-הנגד — אך בתבנית טכנוקרטית במהותה", כתב היסטוריון התרבות פרד טרנר.
קטלוג העולם כולו
חודש לאחר פסטיבל הטריפים, בפברואר 1966, ישב בראנד על גגו מכוסה החצץ בנוברת' ביץ' שבסן פרנסיסקו והתענג על 100 מיקרוגרם LSD. הוא הביט בקו הרקיע והגה בדבריו של באקמיניסטר פולר: אנחנו תופסים את העולם כאילו הוא שטוח ומשתרע הלאה עד אין קץ, ולא כאילו הוא עגול וקטן, משום שמעולם לא ראינו אותו מהחלל החיצוץ. בסיוע האסיד החל בראנד לתפוס את קטנותה של האדמה ואת החשיבות הנודעת לכך שגם אחרים יבינו את גודלה. "הייתה חובה להפיץ את זה, את נקודת המינוף הזאת על תחלואי העולם", נזכר בראנד. "תצלום היה עושה את העבודה — תצלום צבעוני של כדור הארץ מהחלל. אז כולם יוכלו לראות את זה, את כדור הארץ כולו, זעיר, נישא ברחבי החלל, ואיש לא יראה עוד את הדברים באותו אופן". הוא האמין שכך יהיה ניתן לעודד מחשבה על התמונה הגדולה, אמפתיה כלפי כל שוכני הארץ ותחושת חיבור.
אנחנו תופסים את העולם כאילו הוא שטוח ומשתרע הלאה עד אין קץ, ולא כאילו הוא עגול וקטן, משום שמעולם לא ראינו אותו מהחלל החיצוץ. בסיוע האסיד החל בראנד לתפוס את קטנותה של האדמה ואת החשיבות הנודעת לכך שגם אחרים יבינו את גודלה. הוא האמין שכך יהיה ניתן לעודד מחשבה על התמונה הגדולה, אמפתיה כלפי כל שוכני הארץ ותחושת חיבור.
סטיוארט בראנד (1966) 
למה עדיין לא ראינו תמונה של כדור הארץ בשלמותו? (1966)
בסיוע תובנה פרי האסיד, החליט בראנד לייצר מאות כפתורים שאנשים בעידן של קדם-הטוויטר יוכלו לענוד כדי להפיץ את הבשורה. "למה עדיין לא ראינו תמונה של כל כדור הארץ?" נכתב עליהם. התוכנית שלו היתה פשוטה להדהים: "הכנתי שלט נפתח צבעוני עם מדף מכירות קטן מלפנים, לבשתי סרבל לבן, נעלתי מגפיים וחבשתי צילינדר מצועצע עם פרח ולב מקריסטל ויצאתי להופעת בכורה ליד שער סאת'ר באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, ושם מכרתי את הכפתורים שלי ב-25 סנט לאחד". עובדי האוניברסיטה עשו לו טובה והעיפו אותו מהקמפוס, וכך הוא זכה לסיקור ב"סן פרנסיסקו כרוניקל", שסייע לו להפיץ את בשורת מסע הצלב העצמאי שלו. בראנד יצא לדרכים, עבר בין קולג'ים ברחבי המדינה וסיים את מסעו בהרווארד וב-MIT. "מי זה, לעזאזל?" שאל דיקן מ-MIT שצפה בבראנד נושא הרצאה מאולתרת בעודו מוכר את הכפתורים שלו. "אחי", אמר פיטר בראנד, מנחה ב-MIT.
נאס"א סיפקה את הסחורה בנובמבר 1967. הלווין ATS-3 צילם את כדור הארץ ממרחק שלושים וארבעה אלף קילומטר. התוצאה סיפקה את תמונת השער ואת ההשראה לכותרת המיזם הא של בראנד, "קטלוג העולם כולו". כפי שניתן להבין מהכותרת, המדובר בקטלוג (או לפחות בתוצר המתיימר לקטלוגיות) אשר טישטש בתובנה את ההבחנה בין צרכנות לקהילתיות. כותרת המשנה שלו היתה, "גישה לכלים", והוא שילב בין שאיפות החזרה אל האדמה של תרבות-הנגד לבין השאיפה להעצמה טכנולוגית. בדף הראשון של המהדורה הראשונה כתב בראנד: "הנה עולה ובא מחוז של כוח אינטימי אישי — כוחו של היחיד לנהל את חינוכו שלו, למצוא לו השראה משלו, לעצב את הסביבה שלו ולחלוק את ההרפתקה שלו עם כל מי שירצה. 'קטלוג העולם כולו' מבקש לאתר ולקדם את הכלים שיסייעו בתהליך הזה". לאחר מכן הופיע שיר של באקמיניסטר פולר, שנפתח במילים "אני רואה את אלוהים בכלים ובמנגנונים הפועלים היטב". המהדורה הראשונה סקרה פריטים כדוגמת הספר "קיברנטיקה" מאת נורברט וינר ומחשבון ניתן לתכנות מבית HP לצד חרוזים ומעילי עור עם פרנזים. הנחת היסוד היתה כי האהבה לכדור הארץ והאהבה לכטנולוגיה יכולות לדור בכפיפה אחת, כי ההיפים צריכים לחבור אל מהנדסים, וכי העתיד צריך להיות פסטיבל עם שקעי חשמל שיספוקו במקום.
הגישה של בראנד לא היתה פוליטיקה של השמאל החדש. היא לא היתה אפילו אנטי-מטריאליסטית, בהינתן חיבתו הגלויה למשחקים ולגדג'טים שניתן לקנות. אלא שבראנד, יותר מכל אדם אחר, הפליא לקשור יחד רבות מן המגמות התרבויות של התקופה, החל בהיפים שוחרי אסיד, עבור במהנדסים וכלה באידיאליסטים קהילתיים שביקשו להתנגד לשליטה הריכוזית בטכנולוגיה. "בראנד עשה את עבודת השיווק של רעיון המחשב האישי דרך 'קטלוג העולם כולו'", אמר ידידו לי פלסנשטיין.
