מתי קלארווין, הצייר האלמוני שגדל בנהריה, עומד מאחורי כמה מעטיפות האלבומים המשפיעים ביותר: Bitches Brew של מיילס דיוויס, Abraxas של סנטאנה ורבים אחרים. דירתו בניו יורק הייתה מקום ביקור קבוע לגדולי התרבות הפסיכדלית: ג׳ימי הנדריקס, טימותי לירי, דאלי ועוד. כמה מהם אפילו נטלו LSD במקדש ״אָלֶף״ שהקים בעיטור 70 מצריו. ב-1969 בחור בשם אנדי וורהול הכריז שמתי קלארווין הוא האומן האהוב עליו, ועדיין, כנראה שאף פעם לא שמעתם עליו.
מתי קלארווין נולד ב-9 באפריל 1932 בהמבורג לאדריכל היהודי יוסף קלארווין (שבין היתר, תכנן את משכן הכנסת). ב-1935 המשפחה ברחה מגרמניה הנאצית למנדט הבריטי בארץ ישראל והתמקמה בנהריה. אביו ארגן לו מקום באקדמיה לאומנויות ״בצלאל״ בירושלים, אך עם פרוץ מלחמת העצמאות ב-1947, מתי ואימו עזבו לפריז (הוא היה אז בן 16).
קלארווין למד באקדמיה לאמנות יפה ב-1950, ולאחר מכן למד אצל ארנסט פוקס את טכניקת הציור הפלמי – אשר מקנה את האופי הריאליסטי הקסום לציוריו של קלארווין. לאחר שסיים את לימודיו הוא טייל רבות ברחבי העולם והתגורר בטיבט, הודו, באלי, צפון אמריקה, טורקיה ומדינות אירופה.
בעקבות המסע, החל קלארווין לעבוד על ״Flight To Egypt״ (בעברית: הבריחה למצריים). מאהבתו של קלארווין ערכה מסיבת השקה לציור ב-1961, במהלכה התיידד קלארווין עם גדול האומנות הסוריאליסטית: דאלי.
Annunciation (1961)
"הבשורה למרים״ היה הציור הראשון שציירתי לאחר ההתעוררות שלי בניו יורק. הייתי בן 28 ובשיא האנרגיה הביו-מולקולרית שלי.
מתי קלארווין
בשבוע לאחר ביקורו בניו יורק ב-1961, החל קלארווין לעבוד על ״הבשורה למריים״. התפרצויות החשמל הפתאומיות של "התפוח הגדול" מעניקת לציור אופי סוריאליסטי-חלומי; שונה לחלוטין מהאווירה הנוסטלגית של "הבחירה למצריים". כנראה שיש משהו בניוק יורק שהיה גורם לאומנים כמו קלארווין, ג'ימי הנדריקס ומיילס דיוויס להכיל את הרוח החשמלית של אותם שנים באומנות שלהם.
אגב, כל אלו השתמשו בלפחות אחת מציוריו של קלארווין באלבומם.
״הבשורה למרים״ נועד להיות היצירה המרכזית במקדש אָלֶף. תמונת הציור הופיעה בעיתון בשנות ה-60 מאוחרות, ותפסה את תשומת ליבו של קרלוס סנטנה. הגיטריסט המקסיקני כל-כך אהב את הציור שבחר להשתמש בו לעטיפת האלבום המצליח ביותר של הלהקה: ״אברקסס״ (1970).
Grain of Sand (1965)
קלארווין הפך את העולם, עם העומק והמרכבויות האינסופיות שבו, לנושא המרכזי בציוריו. הוא רצה לבטא כל עלה דשא, כל חלוק אבן, כל בליטה, כל השתקפות וכל צללית מתוך מפרספקטיבה שבה הכל מחובר יחד.
סרג' בראמלי, מתי והמוזיקה
״גרגיר של חול״ ממחיש את פסיפס התרבויות העשיר של בני האדם עם דמויות כמו סלבדור דאלי, מרלין מונרו, סוקרטס, הדלאי לאמה ועוד. ואם לא די בפרֶסקוֹ הקלידוסקופי הזה, אשר מורכב מ-4 פאנלים באורך 100 ס״מ, במרכזו נמצא פרֶסקוֹ הפוך מהראשון. וכך אנו נשאבים למבוך שמשקף את עצמו עד אינסוף.
Tree of Life (1965)
קלארווין, שגדל בנהריה, הספיק לדרוך ב-5 יבשות עוד לפני שמלאו לו 30. הוא היה מטייל במדינות שונות עם נשים שונות (לפעמים כמה חודשים בכל פעם) כדי למצוא את המוזה הבאה. ברזיל, באלי, טוניסיה, ספרד, סנגל… חבריו סיפרו שלא ידעו היכן בדיוק הוא נמצא עד שהיו מקבלים ממנו מכתב עם גלויה מקומית.
באחד המסעות של קלארווין בטרינידד, האי הדרומי ביותר מבין האיים הקריביים, סיפר שראה את ״העץ הרחב ביותר״ (Guanacaste). התוצאה, כמובן, הייתה טריפטיכון של אהבה, סקס ואקטזי; צומת הדרכים שבה אנרגיות החיים מתמזגות יחד.
זה כאילו הייתי תלוי על ענפו של ״העץ הגדול״, תוהה: האם אני העלה או העץ? האם אני העלה שמודע לעצמו דרך העצץ? או שמא אני העץ שמודע לעצמו דרך העלה? או האם אני כל השלוש: העלה, העץ, והחלום?
מתי קלארווין
Bitches Brew (1970)
התחברתי למיילס כמו שהתחברתי לכל דבר אחר בחיי: דרך הנשים שהכרתי. בין אם הן היו חברות או מאהבות, כולן היו עבורי אמהות עם טעם מצוין. בלעדיהם הייתי זרעון מת בשלולית יבשה, ומיילס ראה זאת בציורים שלי.
מתי קלארווין
1970 סימנו את תחיחלת תקופת הפיוז'ן של מייליס דיוויס. ״נסיך האופל״, שהתגורר באותם שנים בניו יורק, פנה לקלארווין לעצב עטיפות עבור זוג האלבומים שהפכו לאבן דרך בעידן הג׳אז החשמלי: Bitches Brew ו-Live / Evil.
Live / Evil (1971)
מקדש אָלֶף
קלארווין החל להגות על הרעיון למקדש אָלֶף בשנות השישים. זה נועד להיות מקדש לדת בלתי מוגדרת, והיה עליו להיות נייד כי ״ירושלים החדשה נמצאת בכל מקום״.
העבודה על המקדש הושלמה ב-1970; והוא היה בגודל 9 מטרים ריבועיים והכיל 70 עבודות של קלארווין. טימותי לירי בילה שבעה ימים במקדש (חלק מהם על LSD), וג׳ימי הנדריקס ביקר בו קצת לפני שהעבודה עליו הושלמה.
כמה מהציורים שהיו במקדש אָלֶף:
דֵּיָה
בשנות השבעים עבר קלארווין לעיר דֵּיָה במיורקה, שם התגורר עד מותו מסרטן ב-2002. בשנותיו האחרונות צייר בעיקר נופי טבע, ו״שיפר״ ציורים אשר קנה בשווקים ובחנויות יד שנייה.
