[עמנואל, ילד קטן מתקשה לשאול את האפיפיור את שאלתו מול קהל הנוכחים]
האפיפיור: בוא, בוא, בוא אליי, עמנואל. בוא ותספר לי באוזן. תספר לי באוזן.
[עמנואל מדבר עם האפיפיור בשקט מספר דקות]
האפיפיור: אם רק יכולנו לבכות כמו עמנואל כשיש לנו כאב בלב. הוא בכה לאבא שלו שנפטר, והיה לו את האומץ לבכות בפנינו מכיוון שיש לו אהבה רבה בלב כלפי אביו. ביקשתי רשות מעמנואל לחשוף את שאלתו בציבור והוא אמר "כן."
"אבא שלי נפטר לפני זמן קצר, הוא היה אתאיסט, אבל הוא טבל את ארבעת ילדיו. הוא היה אדם טוב. האם אבא נמצא בגן עדן?"
זה נחמד כשבן זאת על אביו, שהוא היה אדם טוב. אתם חושבים שאלוהים יוכל לשלוח אדם כמוהו רחוק ממנו? אתם חושבים זאת? חזק יותר, באומץ. (הקהל: לא!) האם אלוהים נוטש את ילדיו? (הקהל: לא!) האם אלוהים נוטש את ילדיו כשהם טובים? (הקהל: לא!)
הנה עמנואל, זאת התשובה. אלוהים בטח היה גאה באביך. כי קל יותר לטבול את ילדך כשאתה מאמין, מאשר לטבול אותם כשאתה לא מאמין, אלוהים בוודאי העריך את זה מאוד. דבר לאביך, התפלל לאביך, תודה עמנואל על האומץ שלך.
