מחקרים מוכיחים שכסף לא קונה אושר, אז למה אנחנו חיים כאילו והוא כן? כל יום, אנחנו חולפים מול מאות פרסומות עם אנשים מאושרים בחזית, לא משנה אם מדובר בלקיחת הלוואה או לסוג חדש של משחת שיניים. האושר נמכר לנו בקופסאות פלסטיק קטנות עם 25% הנחה לחברי מועדון ואנחנו עדיין קונים את זה. בשבוע שעבר, בבלאק פרידיי, ישראלים בזבזו 915 מיליון שקל באשראי; עלייה של כ-10% משנה שעברה. הנה קטע מהדוקומנטרי המדהים של יאן ארטוס־ברטראן, “פני האנושות“, ובו מרואיינים למעלה מ-2,000 אנשים על מגוון נושאים, ביניהם: אושר.
אני מאושרת כשיורד גשם, כשאני שותה חלב ונהנית מהחיים. כשאני עולה במשקל. אני רזה עכשיו. כשיורד גשם, אני מאושרת. כשאני שותה חלב ואוכלת את כל מה שאני אוהבת. וכשאני ישנה עם הגבר שאני אוהבת שאומר לי דברים נעימים. וכשאני בבקתה טובה שמגנה עליי מפני הקור והגשם. אלה הם הדברים שעושים אותי מאושרת.
אושר, עבורי, הוא כשיש אוכל לאכול. אם הייתה לי חלקת אדמה קטנה ומקום לישון בו, אם היה לי חשמל ביום ובלילה, כך שלא הייתי צריך להישאר ער בחשכה. אז הייתי מאושר. אבל כעת אני ישן על האדמה, אפילו בלי מחצלת. אני ישן על קש. חשמל יעניק אור בחיי ילדי.
אז, מכיוון שהייתה לי ילדות קשה ללא כסף, כשהתקבלתי לאוניברסיטה, קיבלתי מענק וקניתי לעצמי אופנוע. חדש לגמרי! הייתי האדם הראשון להתניע אותו. הייתי הראשון לעלות עליו ולקחת אותו הביתה. בעודי מרגיש את הרוח מצליפה אותי כשאני נוסע, בידיעה שאני לא על האופנוע של מישהו אחר. זה האופנוע שלי. הגעתי הביתה, וכדי להירדם, הכנסתי את האופנוע לחדר השינה ונעלתי את עצמי איתו. כך יכולתי להריח את המנוע החם. הריח של המנוע, ריח של אופנוע חדש. וכשהדלקתי את האור, יכולתי לראות שזה האופנוע הפרטי שלי. אומנם לא יכולתי לשים את האופנוע על המיטה, מתחת לשמיכה, אבל זה מה שרציתי לעשות. כן… כך הרגשתי. זה היה רגע מאוד מאושר עבורי.
לאבד חצי מהגוף שלי הכריח אותי לאזן את התחומים האחרים בחיי מהבחינה הנפשית והרוחנית, אז… כאדם, שחי בעולם הזה, אני מרגיש שהצלחתי לסדר את הדברים בחיי כראוי. אני כל-כך חזק מבחינה מנטלית. והכל כתוצאה מכך שאיבדתי את רגליי. הראייה שלי חדה יותר, האוזניים שלי… אני מסוגל לשמוע הרבה יותר טוב. אז זה במובן הפיזי, אבל אני מרגיש בר-מזל בכך שאני לא מנתח או מהרהר בחיים יותר מדי. אני יכול פשוט “לשוט” דרך החיים ותמיד להיות במקום הנכון בזמן הנכון. תמיד קורים לי דברים מדהימים. אני ממש בר-מזל מהבחינה הזו. אבל זה מגיע מהאמונה במזל או מהאמונה בכח ההמישכות או אמונה במשיכתם של דברים טובים לחיים. ואני חושב שזה יכול להיחשב כמזל. כך שאם אלוהים בכבודו ובעצמו היה קופץ בפניי עכשיו ואומר: “ברונו, אני מוכן להחזיר לך את רגליך, אבל בתמורה אקח את כל מה שלמדת ב-13 השנים האחרונות.” אומר לו: “שמור את הרגליים לעצמך.” כי… רק החוויה של להיות בכיסא גלגלים ולטייל בעולם בכיסא גלגלים זכיתי לראות את החיים מזווית שונה, וזה לימד אותי ברמה הרוחנית פשוט להשלים ולהיות שמח, יהיה מה שיהיה.
אני מרגיש בר-מזל בכך שאני לא מנתח או מהרהר בחיים יותר מדי. החוויה של לטייל בעולם בכיסא גלגלים הראתה לי את החיים מזווית שונה, ולימדה אותי ברמה הרוחנית פשוט להשלים ולהיות שמח, יהיה מה שיהיה.
ברונו, אחד המרואיינים בסרטון
אושר זה כשהילדים חוזרים הביתה. זהו אושר אימהי. זה כשבעלך חוזר הביתה, מחייך, ומנשק אותך, אחרי 33 שנות נישואין, זהו אושר נשי (בתור רעיה). האושר שלי בתור בת להורים כבר הסתיים. הורי כבר נפטרו. כשהם עוד היו בחיים, והייתי חוזרת הביתה, והם היו פוגשים אותי עם חיוך. גם זה היה אושר. אושר זה לשמוע את נכדיי צועקים, “סבתא!” כשהם קוראים לך כך, את מרגישה מבוגרת. אבל גם זה אושר. זה גם לפגוש קולגות ששמחים לראות אותך. והם אומרים, “עכשיו כשהיא כאן אפשר לשוחח!” גם זה אושר. זה לקום בבוקר ללא כאבים, בלי להיות חולה. גם זה אושר. זה גשם שמבטיח קציר טוב. ישנם סוגים רבים של אושר, אך באותו זמן, רק אחד. אתה חי, וכך אתה מאושר.
אושר זה כשהילדים חוזרים הביתה. כשבעלך חוזר הביתה, מחייך ומנשק אותך. זה לשמוע את נכדיי צועקים, “סבתא!”. זה לפגוש קולגות ששמחים לראות אותך. זה לקום בבוקר ללא כאבים, בלי להיות חולה. זה גשם שמבטיח קציר טוב. ישנם סוגים רבים של אושר, אך באותו זמן, רק אחד.
אחת המרואיינות בסרטון (אישה מבוגרת מרוסיה)
האושר שלי הוא לראות שיש לי בית, במשכנעי הצנוע, טלוויזיה, מקרר, מכונת כביסה… כשהבת שלי בסדר, כשהבן שלי בסדר. בני בן ה-15 מסיים כעת את לימודיו. הוא הולך להתאמן ולעשות משהו מעצמו. וזה אושר בשבילי. אושר עצום. שלא יודע גבולות ושלא ניתן להסביר. אני השגתי את זה. הצלחתי להשיג את זה בכך שמנעתי מילדיי לעבור ולהתמודד עם חוויות איומות.
כמה טיפשי זה: לנסות להחזיק את הדמעות ללא הצלחה. הרגעים המאושרים ביותר בחיי היו לידתם של ילדיי. אין דבר שיכול להשתוות לכך.
הרגשתי גדול, הרגשתי כמו סופר-מן, הייתי על גג העולם. צעקתי: “יש לי ילד!” זה היה אחד מהרגעים הטובים ביותר בחיי.
נסו לדמיין את זה: מביאים לך פעוט בתור כדור קטנטן שכזה. את מביטה בו, והוא ניראה כה קטנטן עם הפנים החמודות שלו. וכשאת מניקה אותו בפעם הראשונה, אלה הם ודאי הרגעים המאושרים ביותר.
